תינוק גדול או בוגר תינוקי?

תינוק קטן זוכה להרבה תשומת לב ולסיוע אוניברסלי בכל מקום בו הוא נמצא. בשפה שאין בה מילים כולם מבינים כמה הוא חסר ישע וראוי להגנה, ולכל מה שיעזור לו להתקיים.
ההפתעה הגדולה היא כי מהר מאד יש לשנות את הגישה, די להתיחס לילד הקטן כאל יצור שאינו יכול, חשוב להבין כי בתוך הגוף הקטן טמון אדם בוגר וכך להכין אותו לחיים אחר כך.

העדר מבט בוגר לגבי הילדים שלנו ייצור מהר מאד מצב בו הילד ישאר חסר בטחון. אם ההורים יסתכלו על ילדיהם כאל יצורים קטנטנים חסרי יכולת ומסוגלות, גם הילדים יאמינו למבט הזה וגם הם יראו את עצמם כלא יכולים. מהר מאד הם יאבדו את הבטחון העצמי שלהם, ואת האומץ לנסות. על כל דבר הם יגידו "אני לא יכול" "אני רק תינוק" ולא יסכימו לגדול.

עם האוכל בא התאבון

ישנו כלל ידוע שאומר "עם האוכל בא התאבון" ואנו יכולים לקשר אותו גם לענין הזה. ככל שהילד מתנסה יותר, הוא גם מקבל בטחון ומרגיש שהוא מסוגל לעמוד במשימות שהוכתבו לו. אם יציבו בפניו אתגרים ממש כמו לפני אדם גדול, ויעניקו לו את התמיכה והסיוע לעמוד מולם, הוא יתגבר ויצליח ואז גם יסכים לנסות אתגר עוד יותר גדול בפעם הבאה.

גדולים בגוף קטן

ישנם מספר כללי ברזל כדי להצליח במשימה הזו:

• להאמין שהם באמת יכולים.
• לשדר להם את תחושת המסוגלות.
• לעודד אותם על כל צעד קטן.
• לא להכנע למילים בנוסח "אני לא יכול" "אני קטן"
• להסביר להם כי גם למבוגרים קשה, וגם הם לא "כל יכולים" זה בסדר אם נכשלים לפעמים, וזה לא אומר שהיה חבל לנסות.
  כך יגדל הילד למבוגר אמיתי עם הרבה יכולות ומימוש הפוטנציאל העצמי שלו!